"?אם אתה לא יודע לאן אתה הולך, איך תדע שהגעת"
רובין שארמה, מחבר הספר הנזיר שמכר את הפרארי שלו
"What's measured, improves" Peter Drucker
דילמה מסורתית בבניית שאלון הנה סביב אופי סולם התשובות: זוגי או אי-זוגי?
המצדדים בסולם הזוגי נוטים לטעון שהוא מונע מהעונה את האפשרות "לברוח לאמצע", כאילו שיש בכך משהו פסול. דעתנו שבחירת האמצע אינה מהווה בריחה אלא עמדה לגיטימית בעלת משמעות כמו כל בחירה אחרת. דווקא, העובדה שסולם זוגי "מכריח" להיות בעד או נגד, נראית לנו כמנוגדת למציאות בה ניתן בהחלט להיות לא בעד ולא נגד, אלא בין לבין.
מכיוון שכך, נראה שיש לסולם האי-זוגי יתרון בכך שהוא מאפשר לעונה לשקף בצורה יותר מהימנה וטבעית את קשת תחושותיו.
A classic dilemma when building a questionnaire is whether to use an even or an odd answer scale. Those in favor of the even scale argue that it prevents the answerers to “drift to the middle”... as i
סקרי עמדות ארגוניים נהפכו זה מכבר לפרקטיקה שכיחה מאוד, ואין כמעט ארגון גדול ואף בינוני אשר אינו מאמץ אותה במתכונת זו או אחרת. באופן קצת תמוה, לא לוותה תפוצתו הרחבה של הנושא בהתפתחות מקבילה של מתודולוג
